<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין כ"ז</h1>
<h2>דף פט.</h2>
והמצוה הכ"ז היא שהזהיר מהתנבא בשקר והוא שיתנבא בשם י"י אבל יאמר מה שלא אמר האל ית' או מה שאמרו האל ית' לזולתו וידרוש הוא בו ויאמר שהאל אמר לו זה הדבור והוא לא אמר אותו אליו. ולשון האזהרה בזה אמרו (שופטי' י"ח) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר. והעובר על לאו זה דינו בחנק גם כן. וכשמנו הנחנקין אמרו (פ"ד:) ונביא השקר. ושם (פ"ט.) אמרו שלשה מיתתן בידי אדם אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע, את אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם עבודה זרה ובכולן נאמר (שם) ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. וכבר התבארו משפטי נביא שקר באחד עשר מסנהדרין (פ"ד:, פ"ט.).
